אין לכם שום זכות לשנות את ערכי היהדות | דעה

"מי שלא מזדהה עם ערכי היהדות שלא ינסה לשנות אותם – אין לקבוצת פוליטיקאים בעלת מנדט צר, המנותקים מרגשי קדושה, שום זכות מוסרית לפגוע בערכים היקרים למיליונים של יהודים בארץ ובעולם"

״תראי, בסופו של דבר, זו רק חתיכת בד" בשיחות שאני מעבירה לקבוצות פרוגרסיביות, במיוחד אלה המגיעות מהתפוצות, אני בוחרת לעתים קרובות להתחיל בפרפרזה על הניסוי החברתי המפורסם של פילוסוף פוליטי ג'ונת׳ן היידט. אני מראה למשתתפים טלית ושואלת אילו הייתי קורעת אותו לגזרים כדי לשטוף את הבית שלי, בלי שמישהו יראה, האם זה היה מעשה מוסרי. התגובה בדרך כלל היא תזוזות של אי נוחות ותשובות בחצי פה. הם מרגישים שלא בנוח עם הרעיון אבל גם לא מרגישים שהם יכולים לכנות את המעשה כלא מוסרי. זה מרגיש לא נכון, אבל מי הם שישפטו.

בסופו של דבר, תמיד יש את הבחור או הבחורה שיגאלו את כולם מיסורייהם: "תראה, זה חשוב והכל, אבל בסופו של דבר, זו רק חתיכת בד. אין לטלית רגשות. ואם את עושה את זה בתוך הבית שלך, מי אנחנו שנגיד שזה לא מוסרי?". הגישה הזו עומדת בלב הדיון על האופי היהודי של המדינה המתנהל כיום בארץ.

התשובות של משתתפי ההרצאות שלי מאשרות את ממצאיו של ג׳ונת׳ן היידט, שחקר את נושא קבלת החלטות מוסריות בכל רחבי העולם ומצא שבהתמודדות עם דילמות מוסריות הליברלים שואלים שאלה אחת מרכזית: "האם מישהו נפגע?" הם מקדישים מעט תשומת לב לשתי שאלות נוספות: "האם זה הוגן?" ו"האם זה פוגע בחופש של מישהו?" אבל הם יתעלמו לחלוטין משלוש שאלות נוספות המרכיבות את "המייטריקס המוסרי" – שאלות הנאמנות, הסמכות והקדושה. ערכים אלה כמעט ולא קיימים בציבורים הפרוגרסיביים. אנשים בעלי זיקה למסורות השונות, לעומת זאת, בדרך כלל ישקלו את כל ששת הערכים וינסו למצוא איזון ביניהם.

הציבור המאמין בישראל מאותגר פעם אחר פעם סביב שאלות ה״סובלנות״ וה״פלורליזם״. מה אכפת לכם שתהיה תחבורה הציבורית בשבת? מה כואב לכם מה מלמדים את הילדים בבתי הספר הממלכתיים? למה אתם מתנגדים לרפורמת הגיור ולנישואין אזרחיים. למה אתם לא יכולים פשוט לחיות ולתת לחיות?

המאבקים על האופי היהודי של מדינת ישראל הוא ציפור הנפש של הציבור המאמין על כל גווניו, החרדים, הדתיים והמסורתיים, כי הוא מתנהל בין אלה המעמידים את ערכי היהודיות ומסורת ישראל בראש מעיינותיהם לבין אלה שהכותל, עם כל ההיסטוריה שלו, הוא רק קיר תמך של הורדוס. הטלית, עם כל הסימבוליות, היא רק חתיכת בד, והשבת, ארוחת שישי והכל, זה רק עוד יום בשבוע.

שתי הצהרות פוליטיות מהשבועות האחרונים המחישו היטב את הנקודה הזו. בדיון על הגיור בוועדת הכנסת, זרקה ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו כי "בתורה יש 600 ומשהו מצוות, הרבי מליובאוויטש צמצם אותן ל-10, ואפשר לצמצם אותן עוד יותר". כמה אירוני שמלינובסקי בחרה להזכיר בהקשר הזה דווקא את הרבי מליובוויטש, שהתנגד נחרצות להכרה באנשים שאינם יהודים לפי ההלכה כיהודים בישראל. לא ברור גם מה גרם למלינובסקי לחשוב שלרבי מליובוויטש היתה הסמכות או הרצון "לצמצם" את מספר המצוות. אולם מה שברור הוא שמבחינתה אין לתורה שום קדושה או משמעות והיא רואה את היהדות כאוסף של כללים שרירותיים שאפשר להתעלם מהם, לצמצם או לשנות אותם כפי שעולה על רוחה. ההצהרה השנייה הגיעה שעות לאחר מכן מכיונו של ח״כ גלעד קריב מהעבודה. קריב הציע הליך גיור אוטומטי לילדים לאמהות לא יהודיות, לפיו תינוקות יעברו ברית מילה לפני היציאה מבית החולים ויירשמו אוטומטית כיהודים. ככל הנראה, קריב לא שם לב שכבר שלושת אלפים שנה אנחנו עושים ברית מילה ביום השמיני, בעוד שבתי החולים בישראל משחררים את היולדות ואת התינוקות ביום השלישי. אולם חשוב מכך, קריב הוכיח שמבחינתו שלמות העם היהודי, הסטנדרטים של גיור, שלא לדבר על הלכות ברית המילה הם כולם שרירותיים וניתן לשנות אותם לפי הגחמה שלו כדי שיתאימו לאינטרסים הפוליטיים.

בניגוד למלינובסקי, קריב ועמיתיהם, 6 מיליון יהודים ישראלים, חרדים, דתיים ומסורתיים, כמו גם מיליונים של אחינו ואחיותינו בתפוצות, אינם רואים במורשתנו אוסף אקראי של חוקים חסרי משמעות. הלכות התורה אינן חוקי עזר של עירייה זניחה.

"קריב לא שם לב שכבר שלושת אלפים שנה אנחנו עושים ברית מילה ביום השמיני". צילום: יונתן זינדל פלאש 90עבורנו, טלית היא לא רק פיסת בד. זהו תשמיש קדושה שעבורו סיכנו סבותינו את חייהם בצריפים של אושוויץ וברגן-בלזן. הכותל הוא לא רק הקיר התמך של הורדוס. זהו מקום קדוש, אשר אבותינו הגנו עליו בחייהם. והלכות התורה אינם גחמות. הם הליבה שלאורך הדורות שמרה על הזהות היהודית שלנו.

גם היום, בכל העולם, מיליונים של יהודים בוחרים להקריב מעצמם למען יהדותם. הם מקיימים אורח חיים פשוט יותר כדי להקדיש יותר זמן ללימוד תורה ומוותרים על משרות מבטיחות עבור שמירת השבת. בתפוצות, על אף האנטישמיות הגוהה, יהודים רבים בוחרים להפגין את הזהות שלהם בפומבי למרות הסיכון שבדבר. כי עבורנו להיות יהודי הוא ערך מרכזי ומחייב, לא עוד שורה בתעודת הזהות שעסקן פוליטי סוחט עבור האלקטורט.

ואם כבר מדברים על מוסר, אין לקבוצת פוליטיקאים בעלת מנדט צר, המנותקים מרגשי קדושה, שום זכות מוסרית לפגוע בערכים היקרים למיליונים של יהודים בארץ ובעולם. אם למדנו משהו מההיסטוריה היהודית זהו שעם ישראל יהיה מוכן לשלם כל מחיר כדי לשמור על הזהות שלו. כי עבורנו, טלית הוא לא רק חתיכת בד.

לאה אהרוני. צילום: אנדריה בראונשטייןלאה אהרוני היא מנהלת פעילות בישראל של ארגון ״עם אחד״ לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות.

הופיע במקור באתר של ערוץ 14-https://www.now14.co.il/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%9d-%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%93/